בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף כתוצאה מנפילה.
אני נותן תוקף של פס"ד להסכמות הצדדים כעולה מפרוטוקול ישיבת בימ"ש מיום 22.2.12 ולפיה תפוצה התובעת באמצעות בא כוחה בסכום כולל שכ"ט והוצאות משפט בשיעור של 57,000 ש"ח.
הצדדים השכילו לסיים במסגרת קדם משפט מורחב, אשר שימש דיון סופי, את המחלוקת הנוגעת לגורמים אשר ישלמו את הסכום האמור ואת החלוקה ביניהם, ובנסיבות אלה ניתן בזה פטור מלא מיתרת אגרת בימ"ש החלה, הן ביחס לתביעה העיקרית והן ביחס להודעות לצד ג'.
התובעת תבעה שני גופים - את עיריית קרית ים שהיתה המזמינה של ביצוע העבודות ברח' משה שרת במרכז הקניות ניצן, כאשר זהו המקום אל מול חנות הירקות של אלבחרי - משה שרת 4, שבו נפלה התובעת וכאשר המדובר בנפילה בשטח הרשות העירונית וכן את אחים רושדי חלבי בע"מ, אשר נמסר ע"י העירייה כי מדובר היה בקבלן שהיה אחראי על הנחת הבלטות המשושות לאחר שהיה אמור קבלן אחר לסיים את העבודה, אותו קבלן לא נתבע כנתבע עיקרי והוגשה נגדו הודעת צד ג'. המדובר בצד ג' 1 - ש.נ.י. חב' להנחת צינורות מים וביוב (1994) בע"מ, אשר היה אחראי על החלפת הצנרת מכוח מכרז במקום האמור.
עוד עלי לציין, כי חב' אחים רושדי חלבי בע"מ נתבעה גם במסגרת הודעה לצד ג' וכן נתבע הגורם שהיה אמור לפקח מטעם העירייה על העבודות - אולאב הנדסה בע"מ, אשר לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון ובנסיבות אלה ביקשה המודיעה - איילון חב' לביטוח בע"מ, הנתבע מס' 3 והמבטחת של הנתבעת 1 - עיריית ק. ים, כי יינתן פס"ד נגדה על כל סכום שייפסק לחובת העירייה, אם ייפסק, במסגרת פס"ד זה.
בקדם המשפט המורחב מיום 22.2.12 שמע ביהמ"ש ללא חקירות נגדיות ארבעה עדים. מדובר היה בעדות התובעת, שתיארה את מקום נפילתה המדויק וכן סימנה את המקום ממנו באה ולאן התכוונה ללכת על פי חץ. אין חולק כי התובעת נפלה ביום 8.1.09 בשעה 11:00 בבוקר לערך, במרכז קניות ניצן בקרית ים, בכתובת משה שרת 4 עקב קיום מרצפה מוגבהת אל מול חנות הירקות של אלבחרי.
אחרי עדותה העידה נציגת העירייה, הגב' גורביץ ג'נה, וכך העידה:
"בתקופה הרלוונטית לנפילת התובעת רואים שחלק מהריצוף פורק ומי שביצע את זה, זה ש.נ.י. חב' להנחת צינורות. קבלן המים טרם מסר את העבודה לעירייה. הוא היה צריך למסור את העבודה לעירייה ואז היינו צריכים למסור את העבודה לאחים רושדי. זה מרכז העיר. תושבים ועסקים, אז העירייה החליטה לעזור לתושבים ולעסקים ולהכניס את הקבלן לעבוד אך לא במקום הספציפי הזה בגלל שהירקן לא רצה לסגור את העסק. לדוגמא, יש מדרכה לאורך 100 מ', אני אומרת שעבדו במדרכה למעט ב- 10 מ' שיש חנות שלא רוצה לסגור, כמו במקרה הזה. האחים רושדי עבדו אבל לא במקום הספציפי ליד חנות הירקות". וכאשר נשאלה על האחריות של מי מהגופים, וכאן יש לציין שהעירייה הגישה לתיק ביהמ"ש את החוזים עם שני הגופים, כאשר החוזה עם אחים רושדי סומן מ/4 והחוזה עם ש.נ.י. סומן מ/5, ובשניהם מתייחסת העירייה לאחריות של אותם גופים בעת ביצוע העבודות לנזקיהם של צדדים שלישיים, עונה העדה (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 1-9):
"אתה שואל איך זה יכול להיות שאת אומרת שאחריות על ש.נ.י. שהאחריות על רושדי. אני אומרת שרואים לפי היומנים שלי שהוא עדיין עובד בשטח והקבלן השני צריך להיכנס לעבוד לאחר שהקבלן הראשון מסיים ומגיש את העבודה. פה הוא נכנס במקביל. מבחינת החברה שצריכה להתקין את הצנרת, סיום העבודה זה בדיוק מה שכתוב בשטח - להחזיר את המקום למצב בטיחותי. לא היו צריכים להיות הפרשי גובה". ומוסיפה:
"הגדרנו לחב' ש.נ.י. להחזיר את המקום לגובה בטיחותי שלא יהיו תעלות והפרשי גובה. כלומר, עד שחברת רושדי תיכנס לבצע את המרצפות, הקבלן המבצע היה צריך לעשות מפלס אחד. חב' ש.נ.י. הייתה במקום באותו יום".
דא עקא, כי נציג חב' ש.ני., מר צמח יצחק, שהינו לא פחות ולא יותר מנכ"ל החברה, הכחיש את טענתה של נציגת העירייה כי היו במקום. הוא לא הכחיש כי עבדו במקום אך ב- 8.1.09, על פי יומן אישי שהגיש, שסומן מ/9, עבדו פועלי החברה בקרית חיים וגם לא עבדו במקום ב- 7.1.09. לטענתו, את ההוראות קיבל מאולאב הנדסה שהיה מפקח מטעם העירייה והעבודה במקום בוצעה באמצעות קונוסים ותמרורי "עובדים בכביש". לטענתו (עמ' 12 לפרוטוקול שורה 21-23):
"אחרי שאני עוזב את המקום אני חייב לשמור על אחידות ועל קו אחד בריצוף. את זה אנחנו עושים. בתמונה (סומנה מ/3) רואים בלטות שאנחנו לא פרקנו. הם היו מחוץ לתעלות שלנו. מי שפירק את הבלטות זה הקבלן שבא אחריי. אני כן עשיתי מפלס אחד. הבעיה שהבלטות שמעבר לתעלה, מספיק שמשהו יעבור עליהם הן זזות. לא מקובעות".
עיננו הרואות שיש מחלוקת חזיתית לעניין החזרת המקום לקדמותו, בין עדות נציגת העירייה ובין עדות מנכ"ל ש.ני.
נציג אחים רושדי הסביר בעדותו, כי:
"החברה הייתה צריכה לפרק רצוף ולעשות רצוף". על פי עדותו:
"נכון שהיינו צריכים להתקין מעקות איפה שאנחנו עובדים. יש ירקן במקום. כל הזמן היו ירקות בחוץ והוא לא נתן לנו לעבוד עד שעה 14:00 כדי לא לפגוע בפרנסה שלו. רק איפה שעבדנו שמנו מעקה. אם לא עבדנו במקום למה לשים מעקה? אני טוען שזה היה מפריע לפרנסה ולעבודה. כשקיבלתי הנחייה להתחיל חלק כזה או אחר מהריצוף, מי שדיבר איתי היה נציג העירייה. עד שלא פנה אלינו לא עבדנו. אנו עובדים עם העירייה לפי הדרישות שלה. מה שמבקשים אנחנו מבצעים. ליווה אותנו מפקח מטעם העירייה". ובסיום עדותו ציין:
"יום לפני הגענו עוד לפני החנות של הירקן כ- 20 מ' לפני. ל א יכול להגיד במדויק, לא לקחתי מטר. את ה- 20 מ' שלפני עבדנו עוד לפני 14:00. באותו שלב היו מעקות".
ניתן ללמוד מעדותו אפוא, שגם תמכה בה עדות נציגת העירייה, כי בפועל באותו מקטע בו נפלה התובעת קיבל הנחייה שלא לעבוד בשלב זה, וזאת עקב הסדר שהגיע אליו הירקן עם העירייה, שחשש לפגיעה בפרנסתו, ובאותו מקטע שבו לא עבד לא הוקמו מעקות, כפי שהקבלן אחים רושדי התחייב על פי החוזה עם העירייה, בניגוד למקטעים אחרים שבהם הוקמו מעקות שכאלה. לטענת העירייה, בהודעה כנגד אחים רושדי, היה על הקבלן אחים רושדי, להקים מעקות גם בשטח האמור, הגם שהוא אינו עובד בהם.
לאחר שבחנתי את העדויות ואת טענות הצדדים, כפי שבאו לידי ביטוי במסגרת סיכומים בכתב ובע"פ לרבות השלמות, אשר הוגשו על ידם ביום 29.2.12, אני נותן בזאת את פסיקתי:
דין התביעה כנגד הנתבעות 1 ו- 3 להתקבל ואולם זאת עד גובה של 65% מהנזק המוסכם, כאשר דין ההודעה שהוגשה ע"י הנתבעות 1 ו- 3 כנגד הצד השלישי 1 ו- 2 להתקבל על מלוא גובה הסכום הנפסק כנגד הנתבעות 1 ו- 3 ודין התביעה כנגד הצד השלישי מס' 3 להתקבל על מלוא גובה הסכום וזאת בהעדר הגשת כתב הגנה ו/או התייצבות לדיון ובתוספת הוצאות משפט בסך 3,500 ש"ח למודיעה, עקב שביעות רצוני מהתנהלות חב' אולאב הנדסה בע"מ.
דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להתקבל עד כדי גובה 35% מתוך הנזק המוסכם ובנסיבות אלה אין לקבל את ההודעה כנגד צד ג' שהוגשה נגדם.
להלן נימוקי בימ"ש בהגעה לתוצאה האמורה:
על פי עדות התובעת, שאני נותן בה אמון, נפלה התובעת עקב קיום מרצפה מוגבהת אל מול חנות הירקות של אלבחרי. מדובר בשטח ציבורי השייך לעיריית ק. ים וככזה יש חובה על הרשות המקומית והיא אינה יכולה להתחמק מאחריותה המושגית והקונקרטית לשלמות גופם של תושביה המהלכים במקום.
עיריית ק. ים הייתה המזמין של ביצוע העבודות. הניסיון לראות בה בסיכומי הצד השלישי 1 ו- 2 בבחינת קבלן ראשי, נדחית על ידי, הן לאור העובדה שהראיות לא תומכות בכך והן לאור העובדה שאין המדובר בנושא משפטי בלבד כפי שניסה הצד השלישי 1 ו- 2 להציג, אלא בעניין עובדתי שהיה צריך להתייחס אליו במפורש בכתבי הטענות ובמובן זה אני מקבל את עמדתם של הנתבעות 1 ו- 3 כי מדובר בהרחבת חזית אסורה.
על פי ההסכמים של עירית ק. ים עם שני הגופים, מבצעי העבודות, היה צריך הצד השלישי מס' 1 - ש.נ.י חב' להנחת צינורות מים וביוב, לדאוג לביצוע החפירות והחלפת הצנרת במקום, כאשר על פי עדותה של נציגת העירייה, שאני נותן בה אמון, הייתה חובה עליהם
להחזיר מצב לקדמותו
ורק לאחר שהיה הדבר מתבצע, היו צריכים אחים רושדי חלבי בע"מ להיכנס למקום העבודה ולבצע את התקנת הריצוף במקום.
על פי העדויות שהובאו בביהמ"ש, אמנם ש.נ.י. לא עבדה בתאריך האירוע 8.1.09, ואולם בפועל טרם נכנסו אחים רושדי לעבודה במתחם ועל פי העדויות לא הוחזר המצב לקדמותו ונשארו הפרשי גבהים אשר באחריות ש.נ.י היה למנוע אותם, באופן שהדבר ימנע נפילות כאלה או אחרות.